החלטה בתיק בש"א 154270/08

1.         בפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.

2.         הנתבע 1 טען, כי במקביל להגשת התביעה ביקש התובע פטור מתשלום אגרה וציין בבקשתו, בין היתר, כי מצבו הפיננסי קשה וכן כי הוא נרדף ע"י נושים רבים.

עוד נטען, כי סיכויי התביעה אינם טובים ועסקינן בתביעת סרק.

הנתבע 1 מציין את הימנעותו של התובע מלציין בתביעתו כי לשכת עו"ד, אליה פנה התובע בתלונה, לא מצאה בסיס לתלונתו ודחתה אותה ואף מכאן ניתן, לטעמו של הנתבע 1, ללמוד על סיכוייו הנמוכים של התובע לזכות בתביעה. 

3.         מנגד, טוען התובע כי הנתבע 1 אחראי להרעה הניכרת במצבו הכלכלי של התובע ולחובות ענק שהושתו ושיושתו עליו ומן הראוי, לאפשר לו לנהל את ההליך כנגד הנתבע 1 ולמצות זכויותיו.

התובע מציין כי במועד הגשת התביעה טרם נתקבלה החלטת לשכת עוה"ד בתלונה שהגיש ואין בסגירת תלונה זו כדי להוכיח את סיכויי תביעתו.

התובע טוען כי סיכויי הצלחת תביעתו "למעלה מטובים" ואף מוסיף כי בחינת סיכויי הזכייה, כשמדובר בדיון בשלבים התחלתיים של ההליך, כאשר התביעה מבוססת ברובה על טיעון עובדתי, בטרם נשמעו ראיות, אינה במקומה, הואיל ולביהמ"ש אין את הכלים לעשות כן.

לחילופין, באם לא תידחה הבקשה, מבקש התובע לחייב את הנתבע 1 בהעמדת ערובה נגדית לכיסויי הוצאותיו במסגרת התביעה שכנגד.

4.         בתשובה לתגובה מוסיף הנתבע 1, כי מאחר והתובע מודה הן בבקשה לפטור מאגרה והן בתגובתו כי הוא חסר כל, הרי שאין ספק כי לנתבע לא יהא ממי להיפרע היה וייפסקו לו הוצאות. 

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה אין מקום להורות בנסיבות הקיימות על הפקדת ערובה.

א)         ביהמ"ש בערכאה הראשונה מחייב תובע פרטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע רק במקרים חריגים.

ראה לעניין זה: ספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שביעית בעמוד 55.

שם נכתב בין היתר:

כל הליך משפטי כרוך בהוצאות הן מצד מגיש ההליך והן מצד מי אשר ההליך הוגש נגדו.

למרות זאת, אין בתקנות סדרי הדין השונות הוראה כללית. לפיה כל הנוקט הליך שיפוטי מחויב בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבע. אפשר לראות, כי הוראות אלה בדבר החובה להפקיד עירבון נשמרו אך באשר מדובר בהליכי ערעור: ערעור, בקשת רשות ערעור ודיון נוסף. הגשת הליך לבית משפט בערכאה ראשונה אינה כרוכה, בהפקדת עירבון".

וכן רע"א 2442/98 עו"ד רוזן נ' עו"ד מיוחס וארנונה ניהול נכסים ויעוץ (1965) בע"מ, פ"ד נג (3) 142.

ב)         כפי שכבר נקבע בשורה של פסקי דין, עוניו של תובע לא צריך להוביל לכך שרק בשל כך תסגרנה בפניו דלתות בית המשפט.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט ש. לוין בפסק דין בעניין רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד (1) 647, 650:  

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה".